“חלון פנורמי” / ריצ’רד ייטס

התוכנית המקורית להיום הייתה לכתוב על "הידרומניה" של אסף גברון, אבל אחרי רות ריישול, החלטתי לחזור למדף הקלאסיקות. "חלון פנורמי" של ייטס יצא לפני כמה חודשים במהדורה עברית, ומשך אותי אליו עוד מהכריכה האחורית: סיפורו של זוג בורגני, שמנסה לברוח מכלוב הזהב בו הוא חי אל עבר חיים מלאי משמעות. מישהו חכם אמר פעם שכולנו נמשכים לאמנות שאנחנו יכולים להזדהות איתה, ובאנג, זה בדיוק סיפור לעכבר משרד שכמוני.

פרנק  ואייפריל ווילר הם הפרפקט אמריקן קאפל, הוא עובד בעבודה חסרת משמעות שהוא שונא, והיא מטפלת בשני ילדיהם. כמובן שההתחלה לא הייתה כזאת, פרנק היה שובר לבבות שרמנטי עם שאיפות לכבוש את העולם , ואייפריל בלונדינית אינטילגנטית עם שאיפות להיות שחקנית. אבל שני ילדים מאוחר יותר, והם קבורים עמוק בדירתם ב"דרך המהפכנים", עם חלון פנורמי גדול הצופה אל הגינה. החלומות והשאיפות, כמובן, נשכחו. באופן קולח, כמעט בלי תיאורי רגשות ובעזרת הרבה ניואנסים של הדמויות, מתאר ייטס בספר את נסיונם הנואש כמעט של הווילרים לצאת מ"מעגל הבורגנות" אל עבר עתיד "בעל משמעות". מהו עתיד בעל משמעות?

אז זהו, שאף אחד לא יודע, לא הגיבורים ולא המספר. לאנשים כמוני, שרוב הספרים שהם קוראים נפתחים עם איזושהי תקווה דבילית למצוא שם את משמעות החיים, גם הספר הזה לא יספק תשובה. מה שייטס כן מעניק, ובשפע, זה אגרופים בבטן הפרברית, הדגמה לכמה קשה יכולה להיות הדרך, והרבה תסכול. זהו כלוב זהב שקל מאוד להיכנס אליו, אבל קשה לצאת – כנראה שהחיים המודרניים כובלים אותנו הרבה יותר חזק ונוח ממה שנרצה להאמין. ו"החלומות שלנו הם הסיפור האמיתי", כן הא, פאק איט.

אבל יש מכל הסיפור הזה, יש משפט אחד ענק שאני לוקח איתי. בפגישתם הראשונה באיזושהי מסיבה, שואלת אייפריל את פרנק, "מה אתה עושה בחיים?". ופרנק, כמו שרק בחור בן עשרים יכול, עונה. "אם הייתי יודע, תוך חצי שעה כבר הייתי משעמם אותך". זה מרגיש כמו תמצות מושלם.

ואי אפשר בלי כמה מילים על הסרט.

אחרי קריאה של הספר, הסרט הוא המחשה נהדרת, מיצוי די נאמן למקור בשעתיים קולנועיות. דרך לחזק את הזיכרון ולחדד את המסר, בלי צורך לקרוא את הספר שוב. ללא קריאה של הספר, כנראה שיש שם יותר מדי חורים בעלילה. במקרה כזה, אני ממליץ על סרט המופת (הראשון של אותו הבמאי, סם מנדז), "אמריקן ביוטי". אחד הסרטים האהובים עליי, ודוגמה לכך שפעם בכמה שנים האוסקר באמת מגיע לידיים הנכונות.

מחשבה אחת על ““חלון פנורמי” / ריצ’רד ייטס

  1. איך מסתיים הספר? כי בתור מי שראה את הסרט (ולא קרא את הספר), 5 הדקות האחרונות שלו היו מיותרות בעליל. היה כל כך יותר טוב לדעתי לסיים את הסרט בצילום של החלון הפנורמי הגדול, ומתחתיו כתם קטן אבל בולט של דם.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s