“לוליטה” / ולדימיר נבוקוב

ספרים רבים ומילים רבות נכתבו על "לוליטה", שם שכבר הפך למטבע לשון. אז אקצר במיוחד.

חד וחלק, זה התרגום העברי הכי טוב שנתקלתי בו, בלי שום ספק. דבורה ריינהרט אחראית פה על עבודת קודש, יצירת מופת של תרגום. היא מתענגת על שפתו המורכבת של נבוקוב, ומעבירה אותה באופן נפלא לשפה העברית, משחקת איתה, מייפה אותה, מרגשת איתה. זה נשמע מוגזם, אבל מצאתי את עצמי פעור פה מהשפה העשירה והיפה בערך פעם בעמוד או שניים, מההתחלה ועד הסוף. לאחר קריאה של כמה פרקים, גיליתי בסופו של הספר אחרית דבר מאת המתרגמת, על מלאכת התרגום, שהעשירה את הקריאה עוד יותר.

הסיפור עצמו, אותי לפחות, די שיעמם. רוב ייחודו של הספר, כפי שמציין מנחם פרי באחרית הדבר שלו, הוא בשפתו, וכך גם הייתה הקריאה. מצאתי את עצמי מרחף על גבי העלילה (נו, גבר מבוגר מתאהב בנערה צעירה ויוצא איתה למסע ברחבי ארצות הברית), ומתענג על השפה. כנראה, שזה מה שהופך אותו לספר "גדול" או "חשוב". בשבילי, זה לא מספיק.

…