לסרט המקסים הזה הגעתי דרך רשימת הדוקומטריים-הטובים-בעולם כלשהי (וכנראה שהוא גם דורג ראשון, אחרת אין סיכוי שהייתי צופה בו). מהסרטים האלו שאתה מגיע אליהם עם מינימום ציפיות, ויוצא עם פה פעור.
על הנייר, הסרט עוקב אחרי מירוצם של שני מתחרים לעבר שיא העולם ב"קינג קונג". כן, הארקייד הזה עם הבחור שקופץ מעל חביות ומטפס על סולמות. לכאורה, אין כאן כלום. בפועל, וזו גדולתו של הסרט, מצאתי את עצמי מרותק מהרגע הראשון ועד הסוף.
הסרט מזגזג בין שניים.
המתחרה ה"טוב", סטיב וויבי – אול אמריקן גאי, שוכן פרברים, איש משפחה למופת, שכל חייו היה על סף הצלחה בחיים, וכשל. חצי לוזר שכזה. עד שיום אחד הוא מחליט שהוא רוצה להיות הכי טוב בעולם במשהו, וכך הוא מוצא את משחק ה"קינג קונג". רוכש לו מכונת משחק, מתמכר, ומגלה שהוא באמת ממש טוב במשחק.
מולו עומד שיא העולם הנוכחי של המתחרה ה"רע", בילי מיטשל – ילד פלא לשעבר, ענוד בעניבת הדגל האמריקאי, משדר הצלחה ושחצנות בכל מאודו.
וזהו. לא צריך הרבה יותר. שני טיפוסים, הצד הטוב של אמריקה מול הצד הרע, נלחמים יחד על השיא העולמי. אם מוסיפים גם אוסף של דמויות משנה אקסצנטריות לחלוטין (מהסוג שנמצא לרוב אצל לואי ת'רו, או ג'רי ספרינגר), כמה תככים, הרבה אמוציות, ועריכה תזזיתית, והנה – תמצית הסיפור האמריקאי בשעה וחצי. אותי, זה הספיק כדי לסחוף תוך חמש דקות בדיוק. תבלו.
…
עזוב אותך מיוגה 