אתחיל מהסוף. ממש אהבתי את הספר הזה. הוא מעניין, כתוב מצויין (קראתי אותו באנגלית והוא עדיין זרם), וגרם לי לחשוב המון. וכשהמלצתי לאנשים עליו, הם מיד שאלו, "על מה הספר?" ואני מתחיל לגמגם, "מסוג הספרים שמנסים לענות על שאלות קונבלנציונליות בדרכים לא קונבנציונליות. לדוגמה, להראות שמה שמבדיל צ'לנים גרועים מצ'לנים ברמה עולמית, הוא אך ורק כמות השעות שהושקעו באימונים, ולא הכשרון". ואני מבים שזה לא משכנע, ומנסה הסבר אחר. "זה ספר שמנסה לנתח הצלחה, אבל בדרכים עקיפות". בקיצור, כל ההסברים שלי כושלים. כי זה הרבה יותר פשוט – מדובר בספר על חינוך.
…
כותרת המשנה של הספר היא "סיפור של הצלחה", וכן, המטרה העיקרית היא להסביר למה אנשים מסויימים מצליחים, ואחרים לא. בפועל, כל התשובות והפתרונות שמלקולם גלדוול נותן קשורים בחינוך או במורשת תרבותית, ופחות באנשים עצמם (כלומר, בכישרונם, או במה שהם בוחרים לעשות איתו). וזה מרתק, והניתוחים שלו מאירי עיניים, מעוררי מחשבה, מקיפים תחומים רבים (ממוזיקה ועד גידול אורז, ממחשבים ועד ספורט). והוא לא מסתפק בניתוחים, אלא ממשיך גם להמלצות כלליות, שקשורות (שוב) בעיקר בחינוך".
…
ומכיוון שיש לי הרגשה שלא הייתי משכנע מספיק, אז ממש כדאי לקרוא. ולו רק כדי לקבל הסברים על:
מדוע הביטלס הפכו ללהקה המצליחה בעולם? (לא, הכישרון של לנון ומקרטני לא מספיק)
למה ביל גייטס הוא האיש העשיר בעולם (גם פה הכישרון לא הספיק, ונדרש צירוף נסיבתי מעניין)
מה הופך את הסינים לכל כך טובים במתימטיקה (רמז, זה קשור באורז)
ולמה המטוסים הקוריאנים מתרסקים פי 17 מאלו האמריקאים? (תרבות, רק תרבות)
אותי, בכל אופן, זה ממש מעניין.
…
עזוב אותך מיוגה 