"פתאום דפיקה בדלת" / אתגר קרת

חזרתי מהמזרח. מסיבה לא ברורה, פשוט הפסקתי לקרוא. מקצב של ספר בשבוע, לכלום בשלושה חודשים. ואז, אתגר קרת מוציא ספר חדש.

נתחיל מהעובדה שאני מעריץ את הבנאדם. "געגועיי לקיסינג'ר" ו"צינורות" הם בעיניי יצירות מופת, מהספרים האהובים עליי. "הקייטנה של קנלר" היה טוב מאוד גם הוא. וחוץ מזה, כל ראיון איתו רק מבליט את מה שעושה אותו כל כך גדול – טביעת עין חדה ולא צפויה, שמנוסחת תמיד בצורה חדה ביותר. הלוואי על כולנו.

אבל. כשקראתי את אניהו, מודה, פשוט לא הבנתי. מה הוא רוצה ממני, לאן נעלמו הפואנטות המוכרות, ולמה הסגנון נהיה קצת יותר כבד. ממש כמו עם "עיר" של שלומי שבן" – נראה שהמינימליזם הכמעט ילדותי שעבד כל כך טוב לפני כן, הוחלף באיזושהי רצינות יותר מתוחכמת וקודרת, שאני פשוט לא מבין.
בינתיים, השלישי של שבן עוד לא יצא, אבל אתגר קרת עשה את החזרה המיוחלת למחוזות המוכרים. ב"פתאום דפיקה בדלת", הוא חוזר לסגנון של קיסינג'ר שכל כך אהבתי, והוא עדיין חריף, ובחלק מהסיפורים גם ממש מרגש.

ו…
לא יודע, משהו מפריע לי. אולי כי עבר עליי המון בעשור ומשהו מאז שקראתי את הספרים של אתגר קרת בפעם הראשונה, והתרגשתי כאילו הוא כותב על החיים שלי. אולי ציפיתי שהוא יפרוץ שוב דרך לא מוכרת, ולא יחזור לטריטוריות המוכרות והטובות.
מה לעשות. לפעמים מתאכזבים.
ולא תמיד יש פואנטה.

2 מחשבות על “"פתאום דפיקה בדלת" / אתגר קרת

  1. חוץ מזה, יש את הקטע של התמסחרות- אי אפשר לברוח מזה היום. זמרים טובים, סופרים טובים, אפילו אנשים טובים טובים- כולם, אחרי כמה מחמאות, אחרי כמה כתבות- שוכחים שזה היו עושים את זה בשביל עצמם, ופה, כשהלויאליות העצמית הזו נעלמת, מתחילים להתמסחר- לחשוב איך לעשות את זה הכי טוב כדי שכולם יאהבו את זה , ולא איך לעשות את זה הכי טוב בשבילי.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s