למרות שזה אמור להתאים לי, אני לא קורא פילוסופיה. תמיד נראה לי בוטה, מלומד מדי, ומעייף, ואני צורך את הפילוסופיה שלי עטופה בעלילות כאלו ואחרות, או במינונים מאוד קצרים ומדוייקים.
אלן דה בוטון מצליח לעטוף פילוסופיה באריזה נגישה והכי מדע-פופולרית שיש, ואני מאוד אוהב את הספרים שלו, בעיקר כשהם משיקים לחיים שלי. "המדריך לאושר" משיק בעצם לחיים של כולנו, ונותן סקירה על התמצית הפילוסופית של שישה פילוסופים מכוננים, מסוקרטס ועד ניטשה, הנוגעת לאושר בחיינו. הכתיבה בהירה נגישה ומדוייקת, התרגום מצויין, והבחירה במי להציג מוכיחה את עצמה. כל אחד יתחבר לחלקים אחרים, אני מאוד אהבתי את הפרקים על אפיקורוס ועל סנקה, שהם דווקא מהפחות מוכרים לאנשים כמוני ש"לא מבינים בפילוסופיה", והם מרגישים רלוונטיים כאילו נכתבו היום.
"מובן שאין זה סביר כי עושר עלול לאמלל. אבל הציר המרכזי של הטיעון של אפיקורוס הוא, שאם יש לנו כסף ואין לנו חברים, חירות, וחיים הניתנים לבחירה, אף פעם לא נהיה מאושרים באמת. אם כל אלה, אבל עדיין חסר לנו העושר, אף פעם לא נהיה בלתי-מאושרים."
בגדול, פילוסופיה היא לא משהו שאני קורא והוא "משנה את חיי" בו במקום, אלא משהו שנטמע עם הזמן, עם קריאה ועוד קריאה. "המדריך לאושר" הוא בהחלט ספר טוב שאחזור אליו מדי פעם לקריאה נוספת, ומהווה עוד אבן ברצף הזה, של אמנות מוצלחת שגורמת לי לחשוב.
…
פינגבק: עזוב אותך מיוגה