מועדון קרב / צ'אק פאלאניוק

איך אני יכול לכתוב על סיפור שכבר שמעתי כל כך הרבה פעמים, ועם זאת עדיין מעיף אותי למקומות אחרים בכל פעם שאני שומע אותו? סיפור שאני כמעט וזוכר בעל פה, ושבתקופות מסויימות ציטטתי בכל שיחה שנייה? סיפור שכבר כמעט וכולם מכירים?
אז כן, מועדון קרב, הספר, בעברית. את הסרט ראיתי בסביבות העשר פעמים. את הספר באנגלית קראתי פעם אחת, ומכיוון שהסרט הוא תעתיק כמעט מושלם של הספר (כך שלדעתי הרוב המוחלט של המשפטים הנאמרים בו כתובים בגרסה הספרותית), לאורך רוב הקריאה התנגן לי בראש הסרט, שזו חוויה די משונה. בפעם ההיא מאוד נהניתי מהחוויה – כמו לראות סרט שאתה ממש אוהב, אבל בקצב קצת יותר איטי, שבו אתה גם יכול לבחור מתי לעצור ולהרהר ומתי להמשיך הלאה. הגרסה העברית, ובכן, היא כמצופה – עותק של עותק של עותק. זה עדיין מצויין, זה עדיין גורם לי לחשוב כל כך הרבה, זה עדיין מכיל פרקים שהם מהטובים שקראתי. אז כן, התרגום בינוני, אבל… קודם כל מדובר בשני חבר'ה שאינם מתרגמים, ועשו מעשה גדול ופשוט תרגמו את הספר כולו ורק אחר כך חיפשו איך להשיג את הזכויות ולמצוא הוצאה. וחוץ מזה, השפה של צ'אק פאלאניוק היא מאוד עכשווית, מאוד ערומה, מאוד חדה, מה שהופך אותה לאתגר תרגומי לא קטן. ועם זאת, לקרוא את הספר בעברית, שבה אני שולט יותר בקצב הקריאה, ובה לקרוא את הספר לא דורש ממני הרבה יותר זמן מאשר לראות את הסרט, זאת חוויה מעניינת בהחלט.

ואחרי כל ההקדמה, ובכן, זה פשוט ספר מדהים.
אין פיתוח דמויות, אין שפה שמנסה להיות יפה.

יש עלילה ריאליסטית אך פנטסטית שלופתת בגרון ולא משחררת לשנייה, מתקדמת כל הזמן עם עוד ועוד דמיון אפל שנראה לא הגיוני אבל הוא לגמרי כן, והסתעפויות שכל הזמן שבות ומתחברות, וגורמות לי להשתאות בכל פעם מחדש. וכשרק נראה שזה קיצוני, זה רק נהיה קיצוני יותר ויותר, עד לסוף המפורסם.

ויש מניפסט רהוט שכבר מזמן הפך לפולחני ובצדק, נגד תרבות הצריכה ותרבות העדר וה-9 עד 5, מלווה במשפטים אייקוניים שגם אחרי שששמעתי וצוטטתי כל כך הרבה פעמים עדיין לופתים אותי כל כך חזק, ובניגוד להמון ספרים אחרים יש גם גב אידאולוגי מוצק אבל בלי לגלוש להטפה בוטה.

ויש כתיבה מדוייקת להחריד, עם מינימום מילים ומקסימום עלילה, ואפלה כבדה, ומסר חד, ונקודת מבט הכי מעוררת-הזדהות שיש, וקפיצות קדימה ואחורה בזמן שהופכות את הקריאה (והצפייה) החוזרת לכדאיות וודאיות.

(אני צריך למצוא עכשיו סוף, אבל נגמר לי האוויר. אז, "מועדון קרב", כמה פשוט. לא צריך יותר מזה.)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s