בלתי נראה / פול אוסטר

יש לבלוג הזה קטע עם פול אוסטר. את סט הפוסטים מהשנה הנוכחית התחלתי עם פול אוסטר, ורק כעת כשבדקתי, גיליתי שהוא גם סיים את סט הפוסטים הקודם, אי שם לפני כמה שנים. גיליתי את זה כשהתיישבתי לכתוב על "בלתי נראה", וזיכרון עמום על כך שכבר כתבתי עליו צף ועלה. ומעיון חוזר בפוסט ההוא, השורה התחתונה הייתה שמדובר באחלה רומן, מעניין וכתוב מעולה, אבל שאני לא לוקח ממנו כלום. ובכן, הפלא ופלא, גם בקריאה הנוכחית המסקנה זהה. ספר של פול אוסטר הוא ספר שאני לוקח לידי כשמתחשק לי לקרוא ספר שישאב אותי לתוכו לכמה שעות בהנאה גדולה, יכניס אותי לאווירה מעניינת, ויגרום לי הנאה מהכתיבה עצמה. כל אלו נכונים לגבי רוב ספריו של אוסטר, וגם כלפי זה. האווירה שהוא יוצר מהפנטת אותי, היכולת שלו לטוות עלילות שמתפתלות אחת לתוך השנייה בלי לאבד תנופה מפליאה, ואת כל זה הוא עושה תוך כדי אבחנות ותובנות מקסימות ("היא הייתה לבושה בפשטות אך באלגנטיות (סימן לביטחון עצמי, חשבתי, סימן לכבוד עצמי)").
בכל מקרה, אחרי שקראתי שוב את "בלתי נראה" (יש לפעמים יתרונות לזיכרון קצר), עדיין מתחשק לי עוד מאותו הדבר. אני חושב שזה זמן טוב לשוב ולחזור לעוד ספרים שלו.

…