לכאורה סוג של ספר עיון, אבל בפועל, זהו ספר זכרונות של אדם שהקראטה שזור לאורך כל מהלך חייו, ועיצב אותו. עם נפש פואטית ומלאת ערכים, פונוקושי מביא פה בעצם אוסף של סיפורים קצרים, שנשמעים לעתים קרובות כמו מעשיות, שהקראטה הוא הרקע שלהן, אבל היופי הרב והערכיות היפנית הם בעצם העיקר. והספר כתוב יפה מאוד ומתורגם מצויין, וזה כיף גדול לקרוא, ולספוג. מהספרים האלו שכיף להוריד מהמדף פעם בכמה זמן, ולקרוא שוב בשקיקה מוקסמת.
[הערה: אני מניח שגם מי שאין לו עניין מיוחד בקראטה יהנה מהספר, אבל אני לא לגמרי בטוח. ומי שסקרן לגבי תרבות יפנית באופן כללי, כנראה שיימצא פה את מה שהוא מחפש.]
…
עזוב אותך מיוגה 
פינגבק: קראטה / יואב דרורי | עזוב אותך מיוגה