"בכל פעם שאני מתארת תקופה כלשהי במילים "לפני זמן רב", אני מרגישה כאילו אני פוסעת לאיזשהו מקום. אולי הדברים הללו, שאנחנו מבינים רק אחרי זמן רב, הם החומרים שמהם אנחנו עשויים."
…
סיפור מקסים ומרגש שמסופר בעיקר מנקודת מבטה של יון, צעירה קוריאנית, וגם של שלושת חבריה, בתקופה הסוערת של המאבק האזרחי בהפלת המשטר הצבאי במדינה, אי שם בשנות השמונים. האמת, זה יותר מסיפור מקסים ומרגש. על הכריכה האחורית נכתב "בכתיבה עדינה ומאופקת, הנוסקת לשיאים רגשיים", ואני מסכים לחלוטין. קיונג סוק שין פורשת סיפור התבגרות ואהבה רחב יריעה אך מאוד אינטימי גם כן, שבו הרבה מהעלילה מתרחשת בתוך התודעה של הגיבורים, והרבה מהעלילה היא בכלל רגשית. המון עדינות, המון רגש, המון יופי, כתיבה איטית ומהפנטת.
…
"ההתרגשות הזו מילאה אותי בתחושת השמחה המדגדגת שמתעוררת בנו כשאנו רואים בפעם הראשונה את הים, או מתעוררים עם עלות השחר ומגלים את החצר לבנה משלג, או מגרדים בפקפוק ענף יבש וחסר חיים שהצמיח חוטרים ירוקים ומלבלבים, או מביטים בציפורניו הורדרדות של ילד קטן. אותה שמחה שמרגישים למראה ענני נוצה לבנים בשמי הקיץ, כשנועציים שיניים בעורו של אפרסק מתוק או כשמגלים שהאיצטרובל, שהרמנו באקראי בעת הליכה בשביל ביער, מלא בצנוברים לבנים.
הידקתי את אחיזת זרועותי בצווארו. ניחוח גופו דגדג באפי. הוא היה מעורבב בריחו של הגז המדמיע."
איזה יופי.
…
עזוב אותך מיוגה 