שנת הבשרים שלי / רות ל. אוזקי

גם במקרה הזה, קריאה חוזרת (מה עובר עליי?) בספר שמאוד מאוד אהבתי בקריאה הראשונה, שהייתה לפני כמה שנים טובות.
הסיפור של ג'יין, מפיקת/במאית תוכניות טלוויזיה תיעודיות, שמפיקה תוכנית בישול על משפחות אמריקאיות בחורים הפחות מוכרים של המדינה, וכל זה עבור תאגיד בשר אמריקאי שמנסה להתחזק בשוק היפני. ובמקביל, באופן יותר מינורי, סיפורה של אקיקו, עקרת בית יפנית שצופה בתוכניות שג'יין מפיקה. בפעם הראשונה אהבתי את הספר בעיקר כסיפור מסע אמריקאי מודרני, וגם מאוד אהבתי את הדמות המאוד לא טיפוסית של ג'יין, דמות מורכבת שלא ניתן לתאר בקלות, ומאוד הייתי שמח לפגוש אם היא הייתה אמיתית (שזה תמיד סימן לדמות מוצלחת). רות אוזקי כותבת בכישרון רב, כתיבה קולחת וקריאה, עם עלילה זורמת ומעניינת. היא רגישה מאוד וכותבת בפשטות יחסית אבל כזו שמלאה ביופי, וזה נהדר.
בנוסף, אוזקי שוטחת לכל אורכו של הספר את האג׳נדה המאוד ברורה שלה כנגד תעשיית הבשר האמריקאית, משהו שבקריאה הראשונה בלט בעיקר בסוף הסיפור (שהופך כבר למגוייס ממש), אבל עכשיו צעק לי קצת יותר מדי כבר מההתחלה (בספר הבא שלה, אגב, ״על פני הבריאה כולה״, העניין הפך לבולט עוד יותר והפריע לי יותר).
אבל בסופו של דבר, בהחלט ספר מעולה: עלילה סוחפת, מסע חיצוני ופנימי מסקרן, דמות ראשית נהדרת, המון יופי, ולטוב לרע – גם מוסר השכל ברור למדי. אני שמח שקראתי אותו פעמיים.

…