זאת הפעם השנייה שאני קורא את הספר הזה, ואפילו הפעם השנייה שאני כותב עליו פה (למרות שעבר זמן מה, ולכן לא אפרט עכשיו יותר מדי). יש יתרונות מסויימים לזכרון קצר, והיכולת להנות שוב מספר היא אחד מהם.
אז גם הפעם נהניתי. הפעם זה היה קצת יותר גילטי וקצת פחות פלז׳ר מהפעם הקודמת, אבל אין ספק שקיפניס יודע לכתוב, חד, מצחיק, ואפילו מרגש. בקריאה הקודמת הוא פגע לי בנקודות רגישות, הפעם קצת פחות, אבל בהחלט שווה קריאה – ספר חופשה מצטיין לגמרי, ואפילו יותר מזה, בשבילי.
…
עזוב אותך מיוגה 