אריאל מאנטו היא בחורה. והיא במקום לא משהו בחיים, שקועה במחקר אקדמי איזוטרי בתחום שלא מעניין אף אחד, מכורה לסקס, וגם די נטולת חברים. היא מוצאת ספר שהולך לשנות לה את העולם (מילולית), ולשאוב אותה לתוך הרפתקאה שהיא כמו שילוב בין עליזה בארץ הפלאות, המטריקס, ולהיות ג׳ון מלקוביץ׳, ועל הדרך לדחוף המון פילוסופיה.
זה קצת נס שהתיאור הזה מצליח לא רק להחזיק ספר הגיוני, אלא גם לעשות את זה באופן שהקשה עליי להפסיק לקרוא. וגם כשכן הפסקתי לקרוא, המשכתי לחשוב עליו, או יותר נכון עליה: כי אריאל מאנטו היא דמות כל כך מוצלחת ומסקרנת ואפלה וסקרנית, שהיא לא יצאה לי מהראש. אינטלגנטית ומתוסבכת, ועם המון עומק, אחת הדמויות הספרותיות שממש מתחשק לפגוש במציאות.
אני יכול להבין שיש כאלו שיחשבו שיש בספר יותר מדי מדע-בדיוני, או יותר מדי פילוסופיה, או יותר מדי פסאודו-מדעי, וזה קצת נכון. אבל סקרלט תומס מצליחה לכתוב דמויות מעולות, לברוא עולם ריאליסטי-בדיוני אמין ומרתק, וגם לספר סיפור שקשה לי להניח מהיד. זאת כבר הקריאה השנייה בספר (הראשונה הייתה יותר עוצמתית, אבל עדיין), וגם הספר הבא שלה ממש טוב, לטעמי. אשמח לראות עוד תרגומים שלה על המדף.
…
עזוב אותך מיוגה 