אני, רובוט / אייזק אסימוב

אחת הקלאסיקות הגדולות של המדע הבדיוני (משנות ה-50), אוסף סיפורים קצרים על יחסי האדם והרובוטים בעתיד שעכשיו הוא כבר לא רחוק, כשכל אחד מהם עומד בפני עצמו אך כולם מצטברים לכדי סיפור מסגרת שמתפתח ומתהווה לכדי סיפור רחב יותר. אז העולם עתידני, האדם משייט לו בחלל וחוקר אותו, ורובוטים אנושיים יותר ואנושיים פחות מסייעים לו במה שהוא עושה, ולאט לאט משתלבים יותר בעולם.

הכתיבה מצויינת, ואסימוב מספר סיפורים נהדר, השפה זורמת גם היום, והתרגום (החדש יחסית) נפלא והופך את הקריאה למהנה וסוחפת. לכל סיפור יש פואנטה, רובם כסוג-של תעלומה בלשית, שמציבה דילמה כלשהי ביחסי האדם והרובוט. אני מצאתי את הדילמות האלו לא רלוונטיות מדי לחיינו היום, או לא מעניינות מספיק. וכך נשארתי עם אוסף סיפורים שנקראים בהנאה רבה, אך לא גורמים לי לחשוב יותר מדי. הסיבה היא, כנראה, שהנושאים האלו כבר נדונו באינספור סרטים וסדרות שכבר ראיתי ואני רואה, והם למעשה כבר חלק מהעולם היום. ולכן כבודו של אסימוב במקומו מונח, מכיוון שהוא מהווה בסיס רעיוני והשראה גדולה לרבות מהיצירות האלו, ו״אני, רובוט״, במקרה הזה, הוא לגמרי הבסיס היציב והטוב.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s