עוד פילוסופיה, אבל לגמרי משוחררת ומרושלת. יותר מניפסט ארוך ופטפטני (אך קריא להפליא). טום הודג׳קינסון מגדיר את עצמו כבטלן, ומנמק את עצמו במשך כמה מאות עמודים, המחולקים לעשרים וארבע שעות היממה, כשכל שעה מוקדשת לדיון בנושא אחר. הנושאים מגוונים, משינה דרך שתיית בירה ודייג וכלה בשיחה, אנקדוטות מחיי הבטלן שמגובות בעדויות מפי אושיות והוגי בטלה ידועים.
״שיחה אמיתית אפשר לנהל רק כשפוגשים חברים קרובים ומוכנים לפרוק את אשר על לבנו. אחד מרים את רגליו על שולחן סמוך, האחר יושב על אדן החלון ושלישי על הרצפה, כשהוא נתמך בכרית שיטף מן הספה, כשהוא חושף בכך שליש ממושבה.״
זה קצת מטופש אבל מלא חן, כשחלק מהפרקים לטעמי מיותרים לגמרי (כמו זה שמנסה להצדיק את העישון או זה שעוסק במדיטציה), וחלק נפלאים באמת – בעיקר הפרק הלפני-אחרון, שכולו מניפסט רהוט ומעורר מחשבה על תרבות העבודה בעולמנו.
״והנה גיליתי שכל אסונם של בני-האדם נובע מדבר אחד ויחיד, והוא שאינם יודעים לשהות במנוחה, בתוך חדר. בעל רכוש מספיק כדי לחיות, אילו ידע לשהות בביתן מתוך הנאה, לא היה יוצא משם כדי להפליג בים או ללכת לשים מצור על מבצר. ואדם להוט אחרי שיחות נאות ובידורי משחקים רק משום שאינו יודע לשהות בביתו מתוך הנאה.״
השורה התחתונה:
קליל, קריא, לוקח את עצמו ברצינות הראויה, ולמרות שמספר הגותי שכזה ציפיתי ליותר מכך – לפעמים גם מצליח לעורר מחשבה.
…
עזוב אותך מיוגה 