זה ספר על אהבה לריצה, פשוט כך. על פניו נשמע לא מרגש במיוחד, אבל כריסטופר מקדוגל, בכשרון כתיבה מרהיב, מצליח לרתק ולסחוף ולרכב על התמה הזו למשך כמעט ארבע מאות עמודים בלי להרגיש בכלל. הסיפור המרכזי סובב סביב רץ מסתורי שנקרא קבאיו בלאנקו, שרץ במדבריות מקסיקו עם שבט עתיק של אינדיאנים שריצות אולטרה-מרתון הן חלק מהתרבות שלהם. אבל הסיפור מסתעף לכל כך הרבה סיפורי משנה, ניתוחים היסטוריים וביולוגיים, ואנקדוטות משונות, שכולן סובבות סביב ריצה, שהסיפור המרכזי הוא רק תירוץ.
״ההתלהבות שלו, הלבביות שלו, אהבת החיים שלו, קרנו מכל תנועה״, אמר רון קלארק הנרגש. לא היה ולא יהיה אדם גדול יותר מאמיל זטופק״.
וזה בדיוק מה שניסה המאמן ויג׳יל לברר: האם זטופק היה אדם דגול שבמקרה גם רץ, או אדם דגול מפני שרץ?
…
והמארג הוא פנטסטי, כל הזמן דוחף את הסיפור קדימה, ומצליח לרתק לכל אורכו, ואין ספק שמקדוגל יודע לספר סיפור – אם זו ההרצאה הקצרה והמוצלחת מאוד שלו בטד, או תיאור בן עשרות עמודים של מרוץ מפרך שנקרא כמו סרט מתח אינטנסיבי.
״אף פעם לא אמרתי את זה לאף אחד כי זה נשמע יומרני, אבל התחלתי לרוץ אולטרה מרתון כדי להיות אדם טוב יותר״, אמרה לי ג׳ן. ״חשבתי שמי שרץ מאה מייל, יכול להגיע למצב תודעה של נזיר זן. חשבתי שהוא יכול להיות חתיכת בודהה מזויין ולהביא שלום וחיוך לעולם. זה לא עבד במקרה שלי – נשארתי אותה בחורה מעצבנת – אבל תמיד יש תקווה שתהפוך בסוף למי שאתה רוצה להיות: בן אדם טוב ורגוע יותר.״
…
ועוד משהו שאפשר לומר על המחבר – אפשר להרגיש שהבנאדם אוהב לרוץ, ממש אוהב לרוץ. וכשספר מגיע מכזו אהבה, היא לגמרי מדבקת, וזה נפלא בעיני.
…
עזוב אותך מיוגה 