קריאה חוזרת, הפעם בספר שקראתי בתיכון, והעיף לי את הראש אז, עד כדי כך.
״המשפט האחרון של פרמה״ עוקב אחרי סיפורו של משפט מתימטי מהמאה השבע עשרה, שהוכח רק באמצע שנות התשעים – אבל זהו רק תירוץ כדי לספר את סיפורה של המתימטיקה, מתחילתה ועד ההתפתחויות האחרונות בתחום.
כמו בקריאה הראשונה, גם עכשיו לא יכולתי להניח את הספר מהיד. אולי הוא נוגע אצלי עמוק באהבת הידע, אבל בכל מקרה סיימון סינג הוא מספר סיפורים מוכשר, ויותר מזה, מתמצת רעיונות מוכשר אף יותר, מאלו שיכולים לקחת רעיון מאוד מורכב ולהסביר אותו בקלות ובעניין רב (ע״ע נח הררי). הוא מתאר בצורה נפלאה גם את התשוקה העצומה (ולפעמים בלתי נתפסת) של המתימטיקאים לאמנותם, ויותר מזה, את היופי במתימטיקה.
בקריאה ראשונה, הוא כנראה עזר לכך שאגיע (גם) ללימודי המתימטיקה באוניברסיטה. והיום, הוא באופן מפתיע עשה לי חשק לחזור אליהם שוב.
…
עזוב אותך מיוגה 