שיבוש תרבות / קאלה לאסן

והפעם, לא ממש ממש ספר פילוסופיה, אלא ספר אקטיביסטי לחלוטין. בחלקו הראשון מנסה קאלה לאסן להסביר למה העולם עובד בצורה מעוותת, ופורט את אותם עיוותים חברתיים: הקפיטליזם, תעשיית הפרסום, שטיפת המח של התקשורת בכלל והטלוויזיה בפרט, ועוד ועוד. בחלק השני, הוא באמת מנסה לגרום לקוראים להפוך את התובנות לפעולות, ולצאת ולהיאבק – בחוקים, בתעשייה, בפרסום, או במנהגים שסביבו.

…

בני הדור החולני מבינים שהם – אנחנו – כולם פתיים של תרבות הצריכה. הם מבינים. הם רק לא מוכנים לעשות משהו בשביל לשנות את זה. וזה בדיוק השלב שבו אני מאבד את סבלנותי; זה השלב שבו אני מתמלא זעם בלתי ניתן לשליטה. ״החיים דפוקים״. בסדר. אז קומו ותקנו פינה קטנה של החיים. כשכל-כך הרבה מוטל על כפות המאזניים, איך אפשר להישאר כל-כך אדיש ושאנן?

…

על פניו, מיושר לגמרי עם ההשקפה שלי על העולם, ולכן מאוד התלהבתי למצוא את הספר הזה. אבל בפועל, היו לי איתו שתי בעיות רציניות, שתיהן קשורות לעובדה שהוא נכתב בשלהי המילניום הקודם.
הראשונה היא הדיבוק האקטיביסטי על עולם מיושן למדי, למרות שעברו פחות מעשרים שנה: הרעה החולה התרבותית המרכזית מבחינתו היא הטלוויזיה, כשהרבה מהאנרגיה והכעס שהוא מוציא מושקעת בערוץ הזה, ואם לא טלוויזיה אז שלטי חוצות ופרסום בעיתונים. כל אלו עדיין נכונים, אבל לא מעודדים לפעולה.
הבעיה השנייה היא יותר אצלי, וקצת יותר חמורה – בשנים שחלפו, העולם הפך והופך יותר ויותר ציני, ויותר מתסכל לפעולה. כל הרעיון של ״להילחם במי שמדרדר ומנוון את התרבות ואת החברה״, נראה לי הרבה פחות סביר היום, בעולם טייקוני בהרבה, ובעיקר ציני בהרבה. אבל, אולי זה רק אני.

…