בטלני הדהרמה / ג׳ק קרואק

ע׳ אמרה לי, אתה חייב לקרוא את ״בטלני הדהרמה״. אבל את ״בדרכים״ קראתי, וממש התאמצתי לסיים אותו, אמרתי. אבל ב״בטלני הדהרמה״ קורה הרבה יותר, והוא יותר מעניין, היא אמרה.
אז קראתי לפני שיצאנו לטייל ביחד. אהבתי את הספר מאוד, והוא תפס אותי בדיוק ברגע הנכון. הרבה מהטיול שלנו היה בהשראתו, רגעים קטנים ומדהימים שלא הייתי שם לב אליהם לפני כן, המון טבע, והרבה שיחות על דהרמה, בדיוק כמו קרואק וחבריו.

״איפה למדת לעשות את כל הדברים המצחיקים האלה?״ הוא צחק. ״ואתה יודע אני אומר מצחיק אבל יש משהו כל כך הגיוני בהם. הנה אני הורג את עצמי נוהג במשאית הענקית הזאת הלוך וחזור מאוהיו לאל איי ואני עושה יותר כסף ממה שהיה לך בכל החיים כנווד, אבל אתה זה שנהנה מהחיים ולא רק זה אתה גם עושה את זה בלי לעבוד או בלי הרבה כסף. אז מי החכם, אתה או אני?״ והיה לו בית נחמד באוהיו עם אישה, בנות, עץ של חג המולד, שתי מכוניות, חניה פרטית, דשא, מכסחת דשא, אבל הוא לא היה יכול להינות משום דבר נכל זה כי הוא באמת לא היה חופשי. זה היה עצוב אבל נכון. אבל זה לא אומר שאני הייתי בן אדם יותר טוב ממנו, הוא היה בן אדם גדול והוא מצא חן בעיני ואני מצאתי חן בעיניו והוא אמר ״אז שמע מה אני אומר לך, נגיד שאני מסיע אותך כל הדרך לאוהיו״.

בכל מקרה, ״בטלני הדהרמה״ הוא שילוב של ספר הרפתקאות שלא קורה בו שום דבר חשוב אבל שבו הכל חשוב, ספר עם דמויות נהדרות ומרתקות שממש הייתי רוצה לפגוש, ספר פילוסופיה שהיא בעיקר דהרמה, וספר שספוג בטבע.
והוא עניין אותי לכל אורכו, כתוב מצויין ומתורגם מצויין, ואני בטוח שאשוב לקרוא אותו – כנראה לפני הפעם הבאה שאצא לטיול ארוך כלשהו.

איש הקובייה / לוק ריינהרט

ברור לי לגמרי איך ״איש הקובייה״ הפך לספר פולחן. לוק הוא פסיכולוג מצליח שחי חיים טובים, אך משהו שם לא מספיק לו, והוא מחליט לנווט את חייו על פי הטלת קוביות משחק, וכל הספר הוא תיאור ההתגלגלות הזו. הסיפור מעניין ורצוף תפניות, אבל בעיקר הרעיון הזה, של לקחת את החיים הרגילים לכאורה ולהפוך אותם על פיהם בהחלטת חיים לא מורכבת במיוחד, והאומץ של לוק בבחירות שלו לאחר כל גלגול של קובייה, מושכים מאוד ומעוררים את הדמיון. אצלי, לפחות, זאת הייתה ההרגשה.

אכן: בני אדם מוכרחים לנסות ולהשתדל ולסלק את המשגה ולפתח בעצמם וצאצאיהם אי-תלות בתחושת האני. על בני אדם להינות ולחוש בנוח עם הזרימה החופשית מתפקיד לתפקיד, ממערכת ערכים אחת לאחרת, מצורת חיים אחת לאחרת. על בני אדם להיות פטורים מסייגים ומגבלות, דפוסים ועקיבויות, על מנת שיהיו חופשיים לחשוב, להרגיש וליצור בדרכים חדשות. יותר מדי זמן מעריצים בני האדם את פרומותיאוס ואת מארס; פרוטותיאוס הוא שצריך להיות לאלוהינו.

רק קצת חבל. אני לא יודע אם להאשים את הכתיבה או את התרגום (שהוא בוודאות בעייתי), אבל הקריאה לא קולחת. צליחה של כל פרק הרגישה בדרך כלל כמאבק בגלל הכתיבה, והספר מרגיש ארוך לעייפה. אשמח לאיזה תרגום חדש, שאולי ישנה את ההרגשה שלי לגביו.