שגיונות ברוקלין / פול אוסטר

את המחמאות שלי על פול אוסטר ועל הקשר שלו לזיכרון הקצר שלי כבר כתבתי כאן. כל הדברים האמורים נכונים גם ל״שגיונות ברוקלין״ המצויין, שקראתי בעבר ולא זכרתי ממנו כלום, ולכן נהניתי ממנו כל כך בקריאה החוזרת. אבל הוא גם ספר אוסטרי קצת שונה, לפחות במהות שלו. הסיפור עוקב אחרי נתן גלאס, סוכן ביטוח בדימוס, ניו-יורקי מזדקן ונרגן שנמצא בנקודת שפל בחייו, ועל הרפתקאותיו. אבל מעבר לדמויות המוצלחות ולעלילה הנהדרת שסוחפת לתוכה (אני באמת לא יודע איך אוסטר עושה את זה כל כך טוב בכל פעם מחדש), מה שנהניתי ממנו בסופו של דבר הוא התהליך. כי על נתן גלאס עובר תהליך מרהיב, שבו החלטה שהוא כנראה מקבל בתחילת הסיפור, להיות בנאדם יותר טוב, באמת משנה לו את החיים. דווקא המקריות, שתמיד מהווה את המרכז בסיפורים של פול אוסטר, מקבלת פה תפקיד משני בעלילה – מה שמניע אותה הן דווקא ההחלטות של הדמות הראשית, שרוצה להיות איש טוב, ועושה את זה באופן משכנע, ועל הדרך משנה גם את העולם שמסביבו. וזה נשאר איתי גם אחרי הקריאה, וזה בהחלט סיפור ששווה לספר אותו.

…

לחשוב מהר, לחשוב לאט / דניאל כהנמן

במבט ראשון, ״לחשוב מהר, לחשוב לאט״ נראה ספר מאיים למדי. נכתב בידי אקדמאי זוכה פרס נובל, ונפרש על פני יותר מחמש מאות עמודים דחוסים. אבל מדובר בספר קריא מאוד, מרתק, שמצדיק מאוד את הזמן ואת המחשבה שמושקעים בקריאה בו.

דניאל כהנמן מביא בספר זה לקורא את תמצית מחקריו כפסיכולוג, בעיקר בנושאי הכלכלה ההתנהגותית (נושא מחקרי שהוא למעשה אחד ממייסדיו), אך לא רק. בהיות הקריירה שלו ארוכה ופורצת דרך, הספר מכיל המון ידע מרתק, במגוון רב של נושאים, שאת רובם מצאתי רלוונטי לחיי. הוא עוסק בהחלטות כלכליות, בניהול ובהתנהלות בין-אישית, בהסתברויות ובהערכת סיכונים, ומקנח בעיסוק באושר ובמה שמשפיע עליו – על כל אחד מאלו מסופר דרך מחקריו המרתקים ומאירי העיניים של כהנמן.

…

״השווה בין שתי התחייבויות אשר ישנו היבטים מסויימים בחייך: קניית מכונית חדשה נוחה, והצטרפות לקבוצה הנפגשת מדי שבוע, אולי כדי לשחק פוקר או במועדון קריאה. שתי החוויות יהיו חדשות ומרגשות בהתחלה. ההבדל המכריע הוא שברבות הימים תקדיש אך מעט תשומת לב למכונית בשעה שתנהג בה,אך תמיד תיתן את ליבך לאינטראקציה החברתית שהתחייבת אליה. סביר להניח שתגזים ביתרונות ארוכי הטווח של המכונית, איך אין סיכוי שתחזור על הטעות לגבי מפגש חברתי או לגבי פעילויות התובעות תשומת לב במהותן, כגון משחק טניס או שיעורי צ׳לו.״

…

בשנים האחרונות ישנם לא מעט ספרים שעוסקים בנושאים ובמחקרים האלו, אבל כנראה שאין ספר שעושה זאת בצורה כל כך מקיפה, ומוצדקת – מכיוון שהכל נכתב על ידי מי שהיווה את אחד מעמודי התווך של החקר הזה לאורך עשרות שנים, ויש לו המון תובנות מרתקות לחלוק. בנוסף, למרות שקראתי לא מעט ספרים בנושא, ״לחשוב מהר, לחשוב לאט״ מחדש ומעניין לכל אורכו.

…

״כל היבט של החיים שתשומת הלב מופנית אליו יזכה למשקל-יתר בהערכה הכוללת. זו תמציתה של ׳אשליית המיקוד׳ שניתן לתארה במשפט אחד: ׳דבר בחיים אינו כה חשוב כפי שאתה חושב שהוא בשעה שאתה חושב עליו׳.

…

מפאת רוחב היריעה, ישנם בספר חלקים מעייפים, או כאלו שהרגישו פחות רלוונטיים לחיים שלי. עם זאת, הקריאה בספר המקיף הזה הייתה מהנה וקולחת, ועל אף אורכו לא הרגשתי שאני נאבק בו, אלא קורא בשקיקה ומצפה לפרקים שיבואו.

בשורה התחתונה, ספר מצויין ששמומלץ בחום לאנשים חושבים וסקרנים.

…

הזכות לעצלות / פול לפארג׳

טקסט אקטיביסטי נון-קונפורמיסטי מובהק, שנכתב אי שם בצרפת של המאה ה-19, ושם לו למטרה להוקיע את עליונותו של ערך העבודה בחברה. למרות שהוא נכתב בעיקר על פועלי כפיים בעולם אחר לגמרי, הוא עדיין מאוד רלוונטי לימינו, וגם קריא למדי (גם אם כולל יותר מדי רפרנסים לא מובנים). הטקסט גרם לי לחשוב ולהרהר, אבל אלו רעיונות שכבר שמעתי (ויש סיכוי טוב שהתחילו ממנו), אז קשה לי לומר שהוא חידש לי יותר מדי. ובעיקר הייתה חסרה בו איזושהי קריאה אמיתי לפעולה: כלומר מעבר ללכתוב, ״העבודה היא רעה, אתם יכולים להסתדר גם בלעדיה״, חסרות הצעות לפעולות שיגרמו לשינוי. מצביע על הבעיה, אבל לא נותן פתרון – ומשאיר אותי עם תחושה של החמצה, וזאת על אף הנושא החשוב והמרתק.

…

על הסף / אורסולה לה-גווין

אורסולה לה-גווין היא סופרת מד״ב אוטופיסטית מאוד מוערכת, בעיקר בחוגים מסויימים, ורציתי לבדוק על מה המהומה. ניסיתי את ״המנושל״ והוא הרגיש לי כקשה מדי לקריאה, בעוד ״על הסף״ תפס אותי כבר מההתחלה. סיפור על בחור דחוי שלא מוצא את מקומו בעולם, ומוצא שער מסתורי לעולם מקביל, שבו הוא מרגיש כבנאדם אחר לגמרי. ובחורה, שגם מוצאת את דרכה לעולם הזה, ומה קורה להם, לחוד וביחד. נהניתי מאוד בתחילת הסיפור, כשרוב משקל הסיפור היה בעולם הזה – אבל ככל שהסיפור התקדם ושקע יותר לתוך עולם מקביל ופנטסטי, אז קצת איבדתי את סבלנותי, כנראה שסתם מחוסר עניין. בסופו של דבר, לא התרשמתי מה״אלגוריה״ על העולם הזה, או ממה שהסיפור ניסה להביע. נהניתי מהדמויות, אבל הרקע ששוקע יותר ויותר לתוך פנטזיה השאיר אותי קצת מחוצה לו, מאוכזב.

…

אתה נמצא כאן #2 / כתב עת

את ״אתה נמצא כאן״ קראתי במקביל ל״שיטוט״, קצת במקרה וקצת במכוון. בהשוואה הזו, הוא הרגיש כמו ״שיטוט״ על סטרואידים. הנושא הוא בערך אותו נושא, והכיוון הוא אותו הכיוון, אבל ״אתה נמצא כאן״ דחוס הרבה יותר, מעודן הרבה פחות, יצירתי יותר, ובעיקר קורה בו יותר. ואפילו יש איורים ותמונות! אוסף סיפורי מסעות תמיד ידגדג לי את הקצוות, ומדובר באוסף מהנה ומוצלח במיוחד. אני לא בטוח שהוא ישאיר בי הרבה אחר כך, אבל נהניתי מאוד לקרוא, ויש סיכוי סביר שאעשה זאת שוב בהמשך.

…

שיטוט (גרנטה #2) / כתב עת

אוסף סיפורים שהמכנה המשותף שלהם הוא ״שיטוט״, הצית את דמיוני. כלומר הרעיון – כי בפועל הסיפורים קצת פחות פגעו. הסיפור הפותח את האוסף, ״שערי הגעה״ (של רבקה סולניט), מרהיב ויפהפה ומעורר מחשבה, וגם היה הכי מוצלח בעיניי. משם, למרות כתיבה באמת משובחת, הסיפור היחיד הנוסף ששבה את ליבי היה ״קשור״ של רות אוזקי (המעולה ״לינק״). כל השאר היו כתובים טוב, אך לא התחברתי אליהם. וחוץ מזה, אני מוכרח להודות שבהרבה מקרים לא הבנתי את הקשר של הסיפור לכותרת הספר, אבל כנראה שזה באמת אני ולא הם.

…

כוחו של הרגע הזה / אקהרט טול

״התרגלו להסיט את תשומת לבכם מהעבר ומהעתיד בכל רגע שהם אינם דרושים.״

״מקדו את תשומת לבכם ברגע הזה, ואמרו לי אילו בעיות יש לכם ברגע הזה.״

…

אקהרט טול חווה הארה בחייו, ועכשיו הוא רוצה לחלוק אותה עם העולם. וכרגיל, אחרי שהספר הזה צץ מולי יותר מדי פעמים הגיע הזמן לקרוא. הכי ניו-אייג׳ שיש, שילוב של מגוון מסורות עתיקות יותר ופחות לכדי פילוסופייה מוכוונת הארה. בפועל, מדובר בשיכתוב עדין של רוב הרעיונות הבודהיסטים, שמותאמים לקהל קוראים נוצרי. ככשכזה, מצאתי בו לא מעט קטעים מוצלחים, רעיונות ששווה לחשוב עליהם ולהרהר בהם – אבל בעיקר כי מדובר בסוג של הגות בודהיסטית במסווה. כמה אנשים באמת הגיעו להארה אחרי קריאה ב״כוחו של הרגע״? אני קצת מגחך ואומר שאין לי מושג.

…

אנשים מאושרים קוראים ושותים קפה / אנייס מרטן-לוגאן

מה שהיינו מגדירים בדרך כלל כ״ספר בנות״, מתחיל דווקא באופן לא מאוד בנאלי, כשהגיבורה נמצאת במשבר היסטרי, ומוצאת את עצמה בכפר קטן באירלנד. הספר כתוב היטב, הקריאה קולחת, והגיבורה דווקא די מסקרנת בהחלה. אבל איפשהו בשליש האחרון מתחיל לקרות דברים שקיוויתי שלא יקרו, צפויים לחלוטין, שמאכזבים לגמרי, והחזירו אותי מהר מאוד לציפיות המקוריות. לפחות נשאר שם מוצלח לספר.

…

זורבה היווני / ניקוס קאזאנצאקיס

״אף פעם בחייו לא יצא הסבא שלי מהכפר שלו; לא הלך אפילו לקסטרו או לרתמנוס. ׳למה לי ללכת?׳, היה אומר, ׳קסטרו ורתמנוס באים אליי הביתה, שיהיו בריאים. איזה צורך יש לי אני ללכת?׳״

…

השילוב של ספר שהשפה שלו מענגת אותי, שאני קורא ורוצה להמשיך מיד לפרק הבא, ושאני חושב עליו כשאני לא קורא אותו, הוא נדיר עד מאוד, ו״זורבה היווני״ הוא אחד מהנדירים הללו. הוא כתוב בשפה לא פשוטה אבל יפה עד מאוד, וגם עם הקצב האיטי שלו ומיעוט ההתרחשויות, עדיין היה לי קשה להניח אותו מהיד.

הסיפור הוא על סופר צעיר (שגם מספר את הסיפור) שנוסע לכרתים כדי להקים מכרה, ובהפלגה בדרכו לשם פוגש את אלכסיס זורבה. מדובר באדם מבוגר עם שמחת חיים אינסופית, והשקפת עולם מעניין ומגובשת. בעוד המספר הוא מופנם מחושב, חובב ספרים מושבע ובודהיסט למעשה, זורבה מייצג את ההפך כמעט – הדוניסט מוחצן, איש של אנשים מלא קסם אישי, שרק רוצה לטרוף את כל מה שיש לחיים להציע. ולסיפור אין יותר מדי עלילה, בעיקר תיעוד של חייהם הפשוטים של השניים על האי, הרפתקאותיהם המינוריות למדי, ואינספור שיחות פילוסופיות מרתקות.

…

״שוב הידהדה בתוכי עם קול צעקת העגור האזהרה האיומה, שהחיים האלה הם יחידאיים לגבי כל אדם, אין אחרים, וכל מה שאתה יכול לשמוח בו, שמח בו כאן; הם חולפים מהר ושוב לא תינתן לך, לעולם ועד, עוד הזדמנות.״

…

זורבה הוא דמות כל כך פועמת וחיה, שקשה שלא להישבות בקסמו גם כקורא. כשמוסיפים גם כתיבה נהדרת ושיחות עמוקות אל תוך הלילה, התוצאה היא קלאסיקה מפעימה ומדוייקת, גם היום.

…

״׳יכול להיות שאני אבוא איתך; אני חופשי!׳

זורבה הניד בראשו: ׳לא, אתה לא חופשי׳, אמר. ׳החבל שאתה קשור בו קצת יותר ארוך מהחבל של אנשים אחרים, זה הכל; אתה, אדון, יש לך חוט ארוך, אתה הולך ובא, נדמה לך שאתה חופשי, אבל את החוט אתה לא חותך. וכל זמן שאתה לא חותך את החוט…׳״

…

האופטימיסט הרציונלי / מאט רידלי

מדע פופולרי שבו מנסה מאט רידלי להסביר לנו עד כמה ההתמקדות שלנו במה שרע בעולם היא שגויה, ועד כמה אנחנו חיים בעולם שרק נהיה יותר ויותר טוב לבני האדם שחיים בו. בכל פרק הוא תוקף נושא אחר שאותו אנחנו רגילים לראות במשקפיים שחורים, ולהסביר באופן לוגי שכולל המון דוגמאות ונתונים סטטיסטיים – למה המצב בעצם ממש טוב.

הרעיון מוצלח מאוד בעיניי, וזאת גם הסיבה שקראתי אותו, והוא גם קריא למדי וזורם. אבל שתי בעיות מהותיות הופכות אותו לספר בעייתי בעיניי.

קודם כל, תמצות היה יותר מועיל, לדעתי. כל פרק נפרש על פני הרבה דוגמאות וסטטיסטיקות שמעניינים בהתחלה, אך מאוד עייפו אותי מאמצע הספר והלאה. אני מבין את הצורך לגבות את התיאוריות בעובדות, אבל זה כבר נעשה בספרים רבים בצורה הרבה יותר אלגנטית.

אבל הבעיה היותר עקרונית לדעתי הוא התעלמותו הכמעט מוחלטת של המחבר ממונח האושר כמדד לשיפור בחיי האדם. אם מה שהופך את ״קיצור תולדות האנושות״ (לטעמי) לספר כל כך מוצלח הוא הקישור ההיסטורי בין התפתחות אנושית לאושר של בני האדם – קשר שמאט רידלי פוסח עליו כמעט לחלוטין. ולכן ספר על הצלחת או כישלון הקידמה שלא כולל שום התייחסות לעניין הזה, מחמיץ בעיניי את רוב המטרה.

ועם זאת, ״האופטימיסט הרציונלי״ עדיין מציג כמה וכמה רעיונות מעניינים, שאולי בשבילם היה שווה לקרוא אותו בכל זאת.

…