מדע פופולרי שבו מנסה מאט רידלי להסביר לנו עד כמה ההתמקדות שלנו במה שרע בעולם היא שגויה, ועד כמה אנחנו חיים בעולם שרק נהיה יותר ויותר טוב לבני האדם שחיים בו. בכל פרק הוא תוקף נושא אחר שאותו אנחנו רגילים לראות במשקפיים שחורים, ולהסביר באופן לוגי שכולל המון דוגמאות ונתונים סטטיסטיים – למה המצב בעצם ממש טוב.
הרעיון מוצלח מאוד בעיניי, וזאת גם הסיבה שקראתי אותו, והוא גם קריא למדי וזורם. אבל שתי בעיות מהותיות הופכות אותו לספר בעייתי בעיניי.
קודם כל, תמצות היה יותר מועיל, לדעתי. כל פרק נפרש על פני הרבה דוגמאות וסטטיסטיקות שמעניינים בהתחלה, אך מאוד עייפו אותי מאמצע הספר והלאה. אני מבין את הצורך לגבות את התיאוריות בעובדות, אבל זה כבר נעשה בספרים רבים בצורה הרבה יותר אלגנטית.
אבל הבעיה היותר עקרונית לדעתי הוא התעלמותו הכמעט מוחלטת של המחבר ממונח האושר כמדד לשיפור בחיי האדם. אם מה שהופך את ״קיצור תולדות האנושות״ (לטעמי) לספר כל כך מוצלח הוא הקישור ההיסטורי בין התפתחות אנושית לאושר של בני האדם – קשר שמאט רידלי פוסח עליו כמעט לחלוטין. ולכן ספר על הצלחת או כישלון הקידמה שלא כולל שום התייחסות לעניין הזה, מחמיץ בעיניי את רוב המטרה.
ועם זאת, ״האופטימיסט הרציונלי״ עדיין מציג כמה וכמה רעיונות מעניינים, שאולי בשבילם היה שווה לקרוא אותו בכל זאת.
…
עזוב אותך מיוגה 