מישל וולבק הוא אחד הסופרים היחידים שאקרא כל ספר שיכתוב – הוא כותב מצויין, יודע להזיז עלילה, ובעיקר גורם לי לחשוב הרבה על החיים. ״כניעה״ לגמרי מספק במובנים האלו. גם פה, הדמות הרגילה של וולבק, זקן מזדקן ונרגן, רק שהפעם מוקד חיציו הפילוסופיים של הסופר הוא האיסלאם הקיצוני, שעתיד לפיו להשתלט על צרפת. הרבה הגיגים על פוליטיקה, וגם לא מעט על מין ועל זיקנה, כמו בכל ספר שלו. לא אחד הכי טובים, אבל בהחלט שווה קריאה, ומעורר מחשבה.
…
״בימי ראשון בבוקר אף פעם אין תנועה ערה בכבישים המהירים, זה הרגע שבו החברה נושמת, מורידה הילוך, ושחבריה מתמסרים לאשליה הקצרה של קיום אינדיבידואלי.״
…
עזוב אותך מיוגה 