אני חלק מהמחנה של דיוויד פוסטר וולאס, ומאוד שמח על מפעל התרגומים (הקצת מאחר) שלו לעברית. את ״אקספרס הדיבור הישיר״ קראתי בעיצומה של מערכת בחירות אמריקאית צינית להחריד, מה שהולם לחלוטין את סגנון הכתיבה שלו. הנובלה/מאמר שמהווים את עיקר הספר, בו הוא מצטרף לקמפיין הבחירות של ג׳ון מקיין הרפובליקני ומסקר אותו בדרכו הייחודית, בהחלט מעניינת, ומוסיפה הרבה פרטים מעניינים על הפוליטיקה האמריקאית המשוגעת, וגם על העם האמריקאי כולו. אבל הייתי באיזשהו שלב, הסיקור כבר הפך לארוך וטרחני מדי בשבילי וקצת התייאשתי.
אחריו מגיע מאמר נהדר על טניסאי העל המיתולוגי רוג׳ר פדרר ועל היופי במשחקו, מאמר שמוכיח שכותב מוכשר יכול להפוך כל נושא לפרוזה פנטסטית.
ואז מאמר ארוך עד מאוד על סרטיו של דיוויד לינץ׳ (שאין לי חיבה יתרה אליו), שאחרי כמה עמודים הבנתי שלא נועד שאקרא אותו – טכני מדי ולא מספיק מעניין.
בקיצור, דיוויד פוסטר וולאס, לפעמים הכתיבה שלך גאונית בעיני, ולפעמים אני לא מבין מה אתה מנסה לומר. ככה זה.
…
עזוב אותך מיוגה 