כל הימים נולדו שווים / יוני ויצמן

הו, כמה שרציתי לאהוב את הספר הזה. שלושה חברים, שנמאס להם שהמדינה אוכלת אותם, מחליטים לפוצץ את הבנקים המרכזיים בישראל. נשמע כמו התחלה לסיפור שממש הייתי רוצה לקרוא, סיפור שמישהו כתב לפני שאני הספקתי. אבל הבעיה היא שזו לא ההתחלה – אלא העלילה כולה, מההתחלה ועד לסוף הספר. כולו בעצם אקספוזיציה, שמתארת את חייהם של שלושה חברים, ומה גורם להם לקום יום אחד ולעשות את המעשה הזה. אבל זה כה קלישאתי, חסר מעוף, ולא מעורר הזדהות, שאני תוהה איך הצלחתי לסיים את הספר הזה, שלא התקדם לשום מקום.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s