צקורו טזאקי חסר הצבע ושנות העלייה לרגל שלו / הרוקי מורקמי

לצקורו טזאקי היו ארבעה חברים טובים בתיכון (בעיר קטנה ביפן), שהיוו את רוב עולמו. שנה אחרי שהוא מחליט לעבור ללמוד באוניברסיטה בטוקיו, מחליטים חבריו לנדות אותו, ולנתק איתו כל קשר, מבלי לספר למה, וצקורו אפילו לא שואל. בינתיים, עבר כבר עשור. צקורו חי די לבדו, בשגרה האפורה שלו, עם מעט אנשים שנכנסים ויוצאים מחייו, ובחורה לא מאוד שגרתית שהוא מתחיל להתאהב בה. אותה בחורה דוחפת אותו להתמודד עם הטראומה החברתית שמציקה לו, לחפש את חבריו ולנסות להבין מה קרה שם.

והספר הוא בדיוק מה שהייתי מצפה ממורקמי (מהצד הריאליסטי של ספריו): דמויות בשולי המיינסטרים, גיבור מלא רגש שהעולם מסביבו מנוכר, אווירה עדינה, וסיפור די מינורי שרץ קדימה כל הזמן. חיבבתי מאוד את צקורו המוזר קצת, ואת כל מי שסביבו. נהניתי מהאווירה האורבנית הסהרורית (שחוזרת שוב ושוב בספריו של מורקמי). אני לא חושב שמצאתי יותר מדי משמעות ועומק, בטח לא כאלו שקופצים מיד, אבל זה לא נורא. כי הסיפור סחף אותי לתוכו, וכשלא קראתי, רק רציתי לחזור לספה האפורה והנוחה שלי, ולשקוע שוב לתוך העולם היפה והמעניין הזה, של צקורו חסר הצבע.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s