בהתחלה לא הבנתי מה רוצים ממני, עם כל היואל הופמן הזה. אני עדיין לא מכור, אבל הספר הזה שבה את ליבי, ועשה לי חשק לעוד. זה לא ספר קונבנציונלי – תיאור חייו (האמיתיים או הבדיוניים) של הופמן דרך עיניים רגישות, דרך אוסף של פרטים ורגעים קטנים שהם הם החיים, וכתיבה שמעבירה כל כך הרבה יופי.
ספר לקרוא במצב רוח רגוע, מיוחד וקשוב –
ואני חייב לציין גם את האיורים (שהופמן אייר בעצמו), שלפעמים אפילו יפים עוד יותר מהטקסט.
ספר מיוחד וקסום, שבהחלט אחזור ואקרא שוב בקרוב, כדי להנות שוב, ולשאוב עוד מהיופי הזה.
…
״אנשים אינם מבינים את הדברים האלה. אנשים שמים אל אזנם טלפונים סלולריים וצועקים לתוכם איפה פיני.
במחשבה שנייה: גם הם [כמו האווזים] הולכים מתחת לירח. וגם אתם [הקוראים] כדברי השיר:
האגס פורח
אשה קוראת מכתב
מתחת לירח״
…
עזוב אותך מיוגה 