״סיפורה של שפחה״ עוקב אחרי שלפרד, שהיא שפחה באמריקה דיסטופית שבה מפלגה דתית קיצונית עלתה לשלטון, והפכה את הילודה לחזות הכל, את ההיררכיה המשפחתית לעניין מעוות ומהונדס, ואת הנשים למדוכאות עד מאוד.
הגעתי לספר הזה עם ציפיות גבוהות – ספר קלאסי, על עתיד אלטרנטיבי ורלוונטי לימינו, באווירה אפלה – נשמע כמו סוג הספרים שאני אוהב. אך מצאתי את הכתיבה דחוסה ותיאורית מדי, כזו שמאטה את הקריאה ומונעת מהספר לרוץ קדימה. דווקא כשהתחלתי לנסות לקרוא במהירות (על חשבון הפרטים, במקום להניח את הספר בצד), התחלתי באמת להינות, להתמסר לאווירה האפלה של הספר, ולהיקשר לדמות הראשית (והאומללה למדי, אם להודות). בסופו של דבר, הציפיות היו גבוהות מדי, אך הקריאה שווה את ההשקעה.
…