שנת הארנב מתחיל בסצנה משעשעת שבה הגיבור מחליט לתפוס ולהציל ארנב פצוע שמצא בצד הדרך, מה שמצית אצלו באופן לא מאוד מוסבר חשק לעזוב את הכל (כולל את אשתו ואת העבודה שלו), ולצאת לשיטוט נטול מטרה ברחבי פינלנד. יש משהו מאוד משוחרר ומשמח בסיפור הזה: בעיקר כי לא הגיבור ולא הסופר לוקחים את עצמם ברצינות ובכבדות, זורמים מסיטואציה לסיטואציה ונהנים ממה שיש. אבל גם כי אהבת אדם גדולה ומשוחררת נמצאת בבסיס של כל ההתגלגלות (אפילו כשמדובר בדמויות שהן בבירור מעצבנות או רעות ההתייחסות אליהן מלאה בכבוד ואמפתיה). וגם תיאורי הנוף המקסימים של פינלנד, גם מגוון הסצנות הקומיות, וגם תחושת החופש הגדולה שנמצאת בכל משפט בספר הזה.
…
וטנן ביצא את עבודתו הקשה בלי שיקולי זמן. כך התחשל ושכח ביתר שאת את חייו הקודמים הסתמיים בעירה הבירה. הדיונים הפוליטיים עם אלו שזה עתה המירו את דעתם לא הציקו לו עוד, הנשים השוקקות לא טרדו את שלוותו ואת עיניו ביערות קוהמו, וכך נטש אותו המתח המיני כליל.
חיים כאלה יכולים להיות נחלתו של כל אדם, בתנאי שיבין בראש ובראשונה שעליו לוותר על חייו האחרים.
…
ספר מקסים ומעורר מחשבה, שאחזור אליו בעתיד.
…
עזוב אותך מיוגה 