ההמלצות משתפכות, והקריאה המופלאה ב״הנכס״ גרמו לי להגיע לרומן גרפי שני תוך שבוע בערך.
ובכן, האיורים והגרפיקה יפים עד מאוד, אך אני חייב להודות שלא נפלתי. אני זוכר שגם בקריאה הראשונה ב״יומנה של אנה פרנק״, בתור ילד, לא נעים להגיד, אבל לא הבנתי על מה המהומה. כך גם עכשיו. אמנם הויזואליה מהווה המחשה מצויינת ודרמטית לטירוף של התקופה, ולסיפור הספציפי – אבל מעבר לכך, לא התחברתי יותר מדי לסיפור הזה. קורה.
…
עזוב אותך מיוגה 