איפשהו בין ספר עיון לתחקיר עיתונאי ארוך, דניאל פינצ׳בק, עיתונאי ניו-יורקי, מספר על מסעותיו לגילוי ובעקבות החוויות הפסיכדליות. שאמניזם, פטריות, סמים מסונתזים, היסטוריה, פוליטיקה, עבר והווה – כולם מתערבבים בסיפור שלו בכישרון רב. הוא מספר הרבה, ובידענות גדולה, על החוויה הפסיכדלית לסוגיה, נושא מרתק שידעתי עליו יחסית מעט, והוא אכן עומד מאחורי שמו ופותח את הראש.
…
״ההיסטוריה היא תהליך של יקיצה, של הבא למודעות את הידע ה״לא מודע עדיין״ של מה שהיה. עבור אלו שירשו את הסדר העולמי החדש של החומרנות העקרה ונותקו מכל מורשת רוחנית בידי תרבות זדונית שאינה נותנת לנו דבר מלבד אפר, יכולים הצמחים מעוררי החזיונות לפעול כקמעות הכרה שמעוררים את תודעתנו אל המציאות.״
…
וגם אם לקראת הפרקים האחרונים הרגשתי שהוא קצת מתחיל לחזור על עצמו, עדיין מעניין עד מאוד, וכתוב קריא ומצויין.
עזוב אותך מיוגה 