ספר די קטן ומאוד יפה, על חברות בין שני בנים (ואחר כך, גברים), אי שם באיטליה ההררית. אין שם הרבה סיפור, אלא בעיקר דמויות מקסימות (שני בנים, הורים, וגם אהובות) שכתובות ברגישות רבה, והמון המון נוף, שכמו בהרבה ספרים גדולים, תופס מקום מרכזי – בעלילה, ובנפש של הדמויות. תיאורי הנוף משגעים, ורק גרמו לי לרצות להתמקם על איזה הר לזמן מה.
…
למדתי מה קורה למי שהולך: החארים ממשיכים לחיות בלעדיו. דמיינתי את הערבים שלהם כשברונו היה בן עשרים, בן עשרים וחמש, הוא היה שם ודיבר עם אבי במקומי. אולי אילו הייתי נשאר זה לא היה קורה, או אולי היינו חולקים את הרגעים הללו, יותר מקנאה חשתי חרטה על שלא הייתי שם. היה לי נדמה שאני עסוק בדברים חשובים יותר, בשעה שהייתי שקוע בדברים שוליים עד כדי כך שאפילו אני לא זוכר אותם.
…
מקסים, יפה, נוגע ללב, וגם מעורר מחשבה לפעמים. ובעיקר, מצליח להעביר את התחושה המופלאה והנקייה הזו, של חיים נעימים ורגועים, בהרים, בטבע.
…
עזוב אותך מיוגה 