אצבעות של פסנתרן / יהלי סובול

נסיון שאפתני ומעניין של יהלי סובול – שאני מאוד אוהב ככותב שירים, ומחבב ככותב פרוזה:
הסיפור עוקב בעיקר אחרי פסנתרן קלאסי ועורכת וידאו, שמנסים לשרוד בעתיד לא מאוד רחוק של תל אביב טוטליטרית. יש עוד דמויות, ועוד נקודות מבט, ויש עלילה סוחפת למדי, שלא אספיילר.

הדמויות טובות ולא פשטניות מדי, המציאות האלטרנטיבית מתוארת באופן אמין, העלילה רצה קדימה ומותחת, וקל להיקשר לדמויות. אבל יש משהו בכתיבה (הספרותית) של סובול שמצליח להשאיר אותי עם תחושה של החמצה, כאילו הספר היה יכול להיות יותר טוב. אולי זה הרזון היחסי של השפה (שדווקא עובד מעולה בשירים), שמוביל אותי בתוך הסיפור אבל לא מצייר לי את הפרטים שלו. ואולי זו ההתמקדות במעשים, שמרגישה קצת כמו ספר מתח נטול עומק ממשי.

מה שכן, הוא הצליח לעורר מחשבה, להפחיד, ולשים אותי לזמן קצר בעתיד מדומיין שבו השמאל נרדף, לשלטון יש הרבה יותר סמכויות, ושהכל מנוטר. ואולי זה לא כל כך מדומיין?

…

ענקי הג׳אז / סטאדס טרקל

כתיבה ביוגרפית בסגנון חופשי, על (כמשתמע) ענקי הג׳אז של תחילת המאה ה-20. כל פרק מקדיש כעשרים עמודים בערך לתיאור חייו של ג׳אזיסט היסטורי אחר, החל מילדותו, דרך שיאיו, ועד סוף הקריירה. נחמד, מעניין בדרך כלל, וניכר שנכתב מתוך תשוקה גדולה לז׳אנר, ואהבה גדולה לדמויות אותן הוא מלווה. חייב להודות שבאיזשהו שלב זה התחיל קצת לחזור על עצמו, אז התחלתי לדלג על הפרקים שמוקדשים לג׳אזיסטים שפחות מוכרים לי.

בגדול – מקסים, קריא, זורם ומעניין, אבל בעיקר לחובבי הז׳אנר.

…

התחנה המרכזית / לביא תדהר

באמת שרציתי לאהוב את הספר הזה – מאלו שממש רציתי לקרוא רק מהתיאור שלהם (ומהכריכה היפה).
מסופר על איזור התחנה המרכזית בתל אביב, בעתיד לא רחוק מדי אך אפל למדי, ובה התחנה מהווה מרכז גלקטי להרבה טיפוסי שוליים, מלאומים שונים ומצורות שונות. כל פרק מסופר מנקודת מבט של דמות אחרת, כשחלק חוזרות שוב, וחלק פחות – בסופו של דבר כדי ליצור איזושהי תמונה של העולם.

הדמויות מוצלחות, והעולם מתואר באופן מעניין, ונחשף חלק חלק, מכניס אותי לתוכו לאט. אבל לצערי משהו שם לא זורם. אולי החוסר היחסי בעלילה, או בדמות מרכזית שתמשוך קדימה – או באופן כללי, איזשהו סיפור שיסחוף קדימה, ולא ישאיר אותי משועמם רוב הזמן, מחכה שמשהו יתחיל לקרות.

…