השמיים שבתוכי / אתי הילסום

כספר חובה בעולמות הדהרמה שבהם אני מסתובב, ההתחלה הייתה מהוססת – כמו יומן של בחורה מתוסבכת בשנות העשרים שלה. אמנם, עם המשקל ההיסטורי של אמסטרדם של לפני השואה, אבל עדיין, לבטים וחיבוטי נפש ארוכים ומפורטים. אבל הספר מקפל בתוכו את התהליך המרהיב של הפיכתה של אתי הילסום ל- אין לי מילים אחרות לתאר את זה – בנאדם מואר.

ובכל זאת – ברגעים של היסח הדעת והתבודדות אני מוצאת את עצמי נשענת על חזה החיים, וזרועותיהם הרכות והמגוננות עוטפות אותי, ואני שומעת את פעימות הלב שאיני מסוגלת לתארן אפילו: כה איטיות וכה קצובות וכה חרישיות, עמומות כמעט, אבל כה נאמנות, נצחיות, וגם טובות כל כך ורחומות.

ומשפט הסיום של היומן, שנכתב על ידי בחורה בסוג-של-מחנה-ריכוז בשואה, הוא כנראה משפט הסיום הכי מפעים ומושלם שקראתי אי פעם:
״אני רוצה להיות רטייה על פצעים רבים״.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s