את ״קיצור תולדות האנושות״ אני מגדיר כספר עצום. ״ההיסטוריה של המחר״ הכיל המון רעיונות מרתקים ומעוררי מחשבה, אבל היה מפוזר בהרבה מקודמו. ו״21 מחשבות״ כבר הרגיש כמו אוסף של השערות, טענות לא מבוססות או מנומקות מספיק, וטיעונים שכבר קראתי בספרים קודמים. יובל נח הררי עדיין כותב בצורה בהירה ומעניינת, אבל הספר הזה הרגיש לי מבולבל בהרבה מקודמיו, או פחות קוהרנטי.
…
רבים מאיתנו שמחים לתת לענקיות הטכנולוגיה את הנכס היקר ביותר שלנו – המידע האישי שלנו – בתמורה לחשבון מייל בחינם ולסרטוני חתולים מצחיקים. דומה הדבר לשבטים האפריקניים והאינדיאניים שמכרו לכובשים האירופאים ארצות שלמות בתמורה לחרוזים צבעוניים וכל מיני פיצ׳יפקעס. אם בעתיד אנשים ינסו לעצור את זרם המידע, הם יגלו שזה בלתי אפשרי, כי כל אורחות חייהם ואפילו בריאותם תלויים בזרם המידע הזה.
…
ועם זאת, גדולתו של נח הררי ככותב עדיין שם, כשהפרקים האחרונים של הספר היו בעיניי מעוררי השראה, מספקים תובנות ורעיונות מסקרנים ומחכימים. אז בכל זאת היה שווה את הקריאה, ואמשיך לחכות לעוד המשכים בסדרה.
…
עזוב אותך מיוגה 