חופש שאחרי חזרה מהמזרח, אני בארץ. עדיין במצב רוח של חופש, מוצא את עצמי בבוקר נטול תוכניות, מול הספרייה הגדולה והדחוסה של נ', שמעוררת בי חשק עז להישאר בבית ולקרוא. הרבה ספרות אמריקאית גברית ומעושנת, הרבה ספרות עברית עכשווית בועטת, הרבה גיוון, ולא מעט ספרות אידיאולוגית, עיונית יותר או פחות. ספרים שאני לא מכיר, וספרים שרציתי ועוד לא הספקתי. וזה חופש, ועם תה ג'ינג'ר תפוח ביד אני מוריד את "טיול" הקלאסי של ת'ורו ומתחיל לקרוא במהירות.
הוא מאוד מאמין בכל מה שהוא כותב, זה בטוח, וההשפעה שלו של כל כך הרבה יצירות שאני אוהב היא אדירה בהחלט. אבל בהיותי עדיין במצב של טיול אמיתי, אותו טיול שהוא באמת מתאר במסה שלו, קשה לי למצוא חידוש או השראה בספר הזה השראה. ל"וולדן" אגיע בהזדמנות, ובינתיים אסתפק בהערכתי על הדרך שהוא סלל לאחרים.
אני סוגר את הספר ועובר לקרוא ספר נוסף. זמן לא רב אחר כך אני יוצא, ללא מטרה, לטייל בעיר.
…
עזוב אותך מיוגה 