ספר יפה. כתיבה מלאת חן ורגישות, ומדוייקת להפליא. נובלה שנהניתי ממנה מאוד, וחיכיתי לחזור ולהמשיך לקרוא, אבל שלא כל כך הבנתי את הפואנטה שלה. וגם סיפורים קצרים טובים ושלמים, כאלו שמצליחים לבנות עולם עשיר ודמויות שמעוררות הזדהות בכמה עמודים ספורים. וגם את הפואנטה שלהם לא כל כך הבנתי. אוקיי, חוץ מסיפור אחד שבעיניי מנצנץ מעל כולם, "זיכרון מחג המולד", על שני חברים טובים ועל הקשר התמים שביניהם, ועל רגישות של ילדים, ועל החיים של המבוגרים.
…
"וזאת הסיבה שכשאני חוצה את הקמפוס באותו בוקר דצמבר, אני לא מפסיק לסרוק את השמיים. כאילו אני מצפה לראות משהו הדומה לצמד לבבות, זוג עפיפונים אבודים ממהרים השמימה."
…
בכל אופן. אם אני חושב על השפה נפלאה (ומתורגמת להפליא), על הקצב המושלם של הקריאה, ועל היכולת להעביר כל כך הרבה רגש במינימום מילים ובכל כך הרבה רגישות – מדובר בוירטואוזיות של כתיבה מדוייקת, שעוד לא נתקלתי בשכמותה. איזה יופי.
…
עזוב אותך מיוגה 