סיפור בלשי, שבסגנונו הוא פילם נואר קלאסי ואפל משנות השבעים, שמה שלא קלאסי בו הוא הנושא – אדם שאיבד את זכרונו ובחקירתו מנסה להבין מי הוא. נשמע מסקרן, וברגע שצלחתי את התרגום (או את השפה) הנוקשה ונכנסתי לקצב הקצת-משונה של הסיפור, הוא אפילו די זורם. אבל קודם כל, נשארה אצלי תחושה קשה של חורים בעלילה – מעשה בלתי נסלח בסיפור בלשי.
ובעיקר – הגיבור (שגם מספר את הסיפור) לא הצליח לעורר בי יותר מדי הזדהות, ואני חייב לומר שלא היה אכפת לי יותר מדי, מה יקרה לו ומי הוא. וכך הסיפור התגלגל בעצלתיים עד סופו, וכנראה שישכח די במהרה.
…