בידיים ריקות / אורסולה לה גווין

כמו עם ״סיפורה של שפחה״, גם פה בניתי על הפוטנציאל של העלילה, והיה לי מאוד קשה עם השפה האיטית והארכאית. וכמו עם ״אי״, גם פה יש עלילה, אפילו די מעניינת, אבל העיקר הוא האג׳נדה שאורסולה לה גווין מנסה להעביר.
יש עולם אחד (אנארס) כמעט אוטופי, אנרכיסטית-קומוניסטי, שבו כל בני האדם שווים, אין באמת ממשלה, ואין גבולות – אבל כולם גם עובדים די קשה, והטכנולוגיה והאמנות יחסית מפגרים מאחור. והעולם המקביל (אוראס) אמור להיות דומה לזה שלנו – עם די הרבה פנאי, וטכנולוגיה, ומסכות, והסחות דעת.
אאא נולד וחי באנארס, והספר מלווה לסירוגין את מסעו המיוחד באוראס ובמקביל פורש את ההיסטוריה שלו, מהלידה ועד לתחילת המסע.

אודו כתבה: ״…כל העושה עבודה נחוצה ועושה אותה היטב – זוהי חדווה בת קיימא, שהיא אולי המקור העמוק ביותר של חיבה אנושית ושל חברתיות במלואה.״ הייתה תחושת מעמקים של חדווה, במובן הזה, בקיץ ההוא באבנאי. …הייתה התרוממות רוח בתגלית שהקשר חזק יותר, בסופו של דבר, מכל הדברים המעמידים את הקשר בנסיון.

העלילה מחזיקה את המתח והסקרנות, הדמויות מעניינות ונושמות ממש, והעולמות מרגישים ממשיים למדי. אבל השפה הורידה את התלהבותי מהספר – קצת מתישה ואיטית, ולא טבעית במיוחד. בכל מקרה – הייתי שמח לראות את הספר הזה בתור סדרה או סרט, להשלמת החוויה.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s