פיי היא מנחה לכתיבה יוצרת, שטסה ליוון להעביר סדנאות כתיבה. הספר מורכב בעיקר משיחות שלה עם כמה דמויות שהיא פוגשת, כשהטריק הוא שפיי מספרת מעט מאוד על עצמה, ובעיקר מקשיבה. רייצ׳ל קאסק צולחת את הטריק בצורה מרשימה, ובמקום לעייף – היא מפגישה עם דמויות מעניינות, כשהדמות של פיי אכן מצטיירת בקווי המתאר שלה בעיקר דרך תגובותיה העדינות לדמויות שמסביבה, ולא בתיאורים ישירים.
…
וכך גיליתי, אמר, שאי אפשר לשפר דברים, ושאנשים טובים אחראים לכך לא פחות מאנשים רעים, ושהשיפור עצמו הוא אולי רק פנטזיה פרטית, בודדה במובן מסויים כמו הבדידות של אנג׳ליקי. כולנו מכורים לזה, אמר בעודו שולף צדפה באצבעות רועדות ומניח אותה בפיו, מכורים לסיפור על שיפור עד שהוא השתלט על תחושת המציאות העמוקה ביותר שלנו.
…
וכל זה עובד בעיקר כי יש לה מה להגיד, וזה מעניין, עם תובנות וקצת הומור וקצת מרירות, וכיף לקרוא.
…
עזוב אותך מיוגה 